Cuma gunu sordugum soruya cevap olarak Caroline Glick blogunda yazdiklarini sizlerle paylasiyorum.
Blogun ana konusu iki skandal uzerine odaklanmis.
Biri Yediyot Ahonot gazetesinin Shabat ekinde bu hafta Shimon Shiffer'in "Baris avcisi--cabalayicisi" basligi ile yayinlanan arastirma yazisinda ortaya koydugu (cogumuzun bildigi) Shimon Peres'in vatan hainligi olarak tanimlanabilecek faaliyetleri ile ilgili.
Digeri ise Shimon Shiffer'in adashi Shimon Peres'in disisleri bakani oldugu Shamir hukumeti sirasinda "kanuna karsi" olarak Arafat ile duzenlenen gorusmelerdeki parmagini 24 sene evvel bilmesine ragmen gazetecilik ahlakina yarasmayacak sekilde korumasi uzerine.
Ben "saygi-perver" Cumhurbaskanimiz'in "vatan severligi, demokrasi sevgisi" ile ilgili bolumlerine dikkat ediyorum. Son olarak Obama ile Netanyahu'nun ziyaretinden hemen once yaptigi gorusme ve Obama'yi 1949 ateskes sinirlari uzerine (akli evvel kardeslerimin 1967 laf oyunu gibi degil) kafakola getirme cabasinin yaninda daha evvel dahil oldugu hukumetleri "kansiz" darbeler ile devirme girisimleri ile ilgili bolumleri de "vatan severligi"nin bir yansimasi oldugunu kabul etmek lazim.
Sirtindan bicakladigi Yitzhak Shamir (kansiz) ve bir asiri sagcinin kursunlarina (kanli) kurban giden Yitzhak Rabin hukumetleri...
Taba'nin Misir'a verilmesi vs...
Makalenin simdilik Ibranicesi mevcut.
Google'in Turkce tercumesi komik ama ilgilenenlere yardimci olur.
Linklere giremeyenler icin konunun saygi-perver Cumhurbaskanimiz ile ilgili bolumlerini kopyaliyorum:
"חותר לשלום", כתבתו של שמעון שיפר במוסף ידיעות אחרונות מיום שישי האחרון, הייתה שערורייתית בשתי רמות. קודם כל, שיפר חשף מסמכים שהראו כי שמעון פרס פעל באופן סדרתי כדי להפיל את הממשלה החוקית של מדינת ישראל תוך ביצוע מעשים שהם לכאורה בגדר עבירות בגידה.
שיפר הביא מסמכים סודיים ביותר מהשנים 87' ו-88', זמן בו כיהן שמעון פרס כשר החוץ בממשלת הרוטציה שבראשה עמד יצחק שמיר.המסמכים העידו על שרשרת פעולות, הנכנסות לכאורה בגדר עבירות בגידה, שבוצעו על ידי פרס ואנשיו כנגד ממשלת ישראל והעומד בראשה. בין השאר פעל פרס במשותף עם המשטר המצרי במטרה להפיל את הליכוד מהשלטון. הוא אף ניסה לצרף את ממשל רייגן למזימתו האנטי-דמוקרטית תוך הצגת בקשות לפקידי ממשל, כולל מזכיר המדינה דאז ג'ורג' שולץ, לא להכיר בשמיר כראש הממשלה. לזכותו של שולץ ייאמר כי הוא סירב להצעה.
במקביל פעל פרס מול מצרים מאחורי גבו של שמיר על מנת לחבל בתכניתו של שמיר להשאיר את טאבה בידי ישראל. הוא שלח את מנכ"ל משרדו, אברשה טמיר, להיפגש עם יאסר ערפאת במוזמביק בקיץ 1987 כאשר המעשה היה בגדר עבירה על החוק הישראלי. זאת, כמובן, תוך הסתרת דבר הפגישה מראש הממשלה יצחק שמיר.
עבירות אלה מצטרפות מן הסתם לעבירות רבות נוספות מאז ועד היום. שיפר ידע לספר לנו ביום שישי כי במהלך פגישתו האחרונה של נשיא המדינה עם ברק אובמה, אשר התקיימה ימים ספורים לפני הגעתו של בנימין נתניהו לוושינגטון, סיכם פרס עם אובמה כי ישראל תיסוג לקווי הפסקת האש של '49 במסגרת הסכם שלום עם הפלשתינים. זאת כידוע בניגוד מוחלט לעמדת ראש הממשלה וממשלת ישראל.
ההתנהלות הפלילית לכאורה של נשיא המדינה היא השערורייה הראשונה שהתגלתה בכתבה של שיפר. אך אם להיות כנים - כולנו יודעים זה שנות דור שלשמעון פרס אין שום הערכה לעקרונות הבסיסיים ביותר של דמוקרטיה ושלטון החוק. יש לדרוש מחברי הכנסת לזכור במי מדובר בפעם הבאה שיבחרו בנשיא המדינה.
