bs"d
Perashat Beshalah haftasinin Sali gununde asagidaki Perasha'yi okumak Parnasa icin Seguladir derler :
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עֶרֶב--וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ. ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה: כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם. י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן. {פ}
יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יב שָׁמַעְתִּי, אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר, וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַתַּעַל הַשְּׂלָו, וַתְּכַס אֶת-הַמַּחֲנֶה; וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס--דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם--אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. יח וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר: אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ. יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם: אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה. כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס. כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה--שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה--שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר: אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר. כד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה: הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ. {ס}
כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי, וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת--עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי. לא וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ, מָן; וְהוּא, כְּזֶרַע גַּד לָבָן, וְטַעְמוֹ, כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ. לב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה--מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: לְמַעַן יִרְאוּ אֶת-הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא. {פ}
------------------------------
UNKOLUS
ד ואמר ה' למשה, האנא מחית לכון לחמא מן שמיא; וייפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה, בדיל דאנסינון היהכון באורייתי אם לא. ה ויהי ביומא שתיתאה, ויתקנון ית דייתון; ויהי על חד תרין, על דילקטון יום יום. ו ואמר משה ואהרון, לכל בני ישראל: ברמשא--ותידעון, ארי ה' אפיק יתכון מארעא דמצריים. ז ובצפרא, ותחזון ית יקרא דה', בדשמיען קודמוהי תורעמתכון, על ה'; ונחנא מא, ארי מתרעמיתון עלנא. ח ואמר משה, בדייתין ה' לכון ברמשא בסרא למיכל ולחמא בצפרא למסבע, בדשמיען קודם ה' תורעמתכון, דאתון מתרעמין עלוהי; ונחנא מא, לא עלנא תורעמתכון אלהין על מימרא דה'. ט ואמר משה, לאהרון, אימר לכל כנשתא דבני ישראל, קרובו קודם ה': ארי שמיען קודמוהי, תורעמתכון. י והוה, כד מליל אהרון עם כל כנשתא דבני ישראל, ואתפניאו, למדברא; והא יקרא דה', אתגלי בעננא. {פ}
יא ומליל ה', עם משה למימר. יב שמיע קודמיי, ית תורעמת בני ישראל--מליל עימהון למימר בין שמשיא תיכלון בסרא, ובצפרא תסבעון לחמא; ותידעון, ארי אנא ה' אלהכון. יג והוה ברמשא--וסליקת שליו, וחפת ית משריתא; ובצפרא, הות נחתת טלא, סחור סחור, למשריתא. יד וסליקת, נחתת טלא; והא על אפי מדברא, דעדק מקולף--דעדק דגיר כגלידא, על ארעא. טו וחזו בני ישראל, ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא--ארי לא ידעין, מא הוא; ואמר משה, להון, הוא לחמא, דיהב ה' לכון למיכל. טז דין פתגמא, דפקיד ה', לקוטו מיניה, גבר לפום מיכליה: עומרא לגולגולתא, מניין נפשתכון--גבר לדבמשכניה, תיסבון. יז ועבדו כין, בני ישראל; ולקטו, דאסגי ודאזער. יח וכלו בעומרא--ולא אותר דאסגי, ודאזער לא חסר: גבר לפום מיכליה, לקטו. יט ואמר משה, להון: אנש, לא ישאר מיניה עד צפרא. כ ולא קבילו מן משה, ואשארו גובריא מיניה עד צפרא, ורחיש רחשא, וסרי; ורגיז עליהון, משה. כא ולקטו יתיה בצפר בצפר, גבר כפום מיכליה; ומא דמשתאר מיניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא, פשר. כב והוה ביומא שתיתאה, לקטו לחמא על חד תרין--תרין עומרין, לחד; ואתו כל רברבי כנשתא, וחוויאו למשה. כג ואמר להון, הוא דמליל ה'--שבא שבתא קודשא קודם ה', מחר: ית דאתון עתידין למיפא איפו, וית דאתון עתידין לבשלא בשילו, וית כל מותרא, אצנעו לכון למטרא עד צפרא. כד ואצנעו יתיה עד צפרא, כמא דפקיד משה; ולא סרי, ורחשא לא הות ביה. כה ואמר משה אכלוהי יומא דין, ארי שבתא יומא דין קודם ה': יומא דין, לא תשכחוניה בחקלא. כו שיתא יומין, תלקטוניה; וביומא שביעאה שבתא, לא יהי ביה. כז והוה ביומא שביעאה, נפקו מן עמא למלקט; ולא, אשכחו. {ס}
כח ואמר ה', למשה: עד אימתי, אתון מסרבין, למיטר פיקודיי, ואורייתיי. כט חזו, ארי ה' יהב לכון שבתא--על כין הוא יהיב לכון ביומא שתיתאה, לחים תרין יומין; תיבו אנש תחותוהי, לא ייפוק אנש מאתריה--ביומא שביעאה. ל ושבתו עמא, ביומא שביעאה. לא וקרו בית ישראל ית שמיה, מנא; והוא, כבר זרע גידא חיוור, וטעמיה, כאסקריטוון בדבש. לב ואמר משה, דין פתגמא דפקיד ה'--מלי עומרא מיניה, למטרא לדריכון: בדיל דיחזון ית לחמא, דאוכילית יתכון במדברא, באפקותי יתכון, מארעא דמצריים. לג ואמר משה לאהרון, סב צלוחית חדא, והב תמן מלי עומרא, מנא; ואצנע יתיה קודם ה', למטרא לדריכון. לד כמא דפקיד ה', למשה; ואצנעיה אהרון קודם סהדותא, למטרא. לה ובני ישראל, אכלו ית מנא ארבעין שנין--עד דעאלו, לארע יתיבתא: ית מנא, אכלו--עד דאתו, לסייפי ארעא דכנען. לו ועומרא, חד מן עסרא בתלת סאין הוא. {פ}
